משבר הפציעות בטניס: מדוע כוכבים רבים נופלים ומה ניתן לעשות?

וימבלדון 2026 הפך לסמל של משבר הפציעות בטניס העולמי. קרלוס אלקאראז, שניים פעמים אלוף הטורניר, נעדר בשל פציעה בפרק כף ידו. ג'ק דרייפר הבריטי פרש יום לפני משחקו הראשון בשל פציעה בזרועו. אמה רדוקאנו פרשה בשל שבר מאמץ ברגלה. ינאק סינר נפצע ברגלו בסיבוב הראשון.

מחקר של אוניברסיטת ברצלונה שפורסם לפני שנתיים מצא שפרישות במהלך משחקים עלו ב-25 אחוז בסיבוב ה-ATP וב-50 אחוז בסיבוב ה-WTA מאז 1999, בעוד שאורך המשחקים והמרחק שהשחקנים מכסים גם הם עלו.

מומחים מצביעים על מספר גורמים: לוח שנה תחרותי עמוס יותר ויותר, שינויים מהירים בין משטחים שונים (קשה, חימר, דשא), וטכנולוגיית מחבטים מודרנית. סטיבן סמית', מייסד Kitman Labs, הסביר: 'מסגרות מודרניות קשיחות יותר, חזקות יותר ומייצרות הרבה יותר ספין. זה נהדר לצפייה, אבל ביומכנית, יותר ספין פירושו יותר לחץ על הכתף והזרוע.'

דרייפר עצמו אמר: 'זה מדאיג מאוד מצב הטניס הגברי, במיוחד עכשיו. כמות הפציעות, במיוחד בקרב שחקנים צעירים... כשאני מסתכל על הגרלות השבועות שהייתי בחוץ, הכל כתף, זרוע ופרק כף יד.'

המומחים קוראים לארגוני הטניס לבצע מחקר משמעותי יותר בתחום ולהגן על בריאות השחקנים, שכן היעדרות הכוכבים פוגעת גם בהכנסות הטורנירים עצמם.